האומנם המטפל רק מהנהן בראשו ושותק?

 לעיתים קרובות נוטים לזלזל בטיפול הפסיכולוגי בכך שהמטפל הינו פאסיבי ממעיט לדבר ובעיקר מהנהן בראשו. או אומר "אהמ… אהמ.."
בהדרכתי בקליניקה אני נוטה להציע למטפלים עמדה מורכבת יותר שיש בה הרבה אקטיביות. זוהי העמדה המכילה עימות יחד עם אמפטיה. או אולי בסדר אחר אמפטיה עם החוויה הפנימית של המטופל אך גם עימות עם אותם חלקים שלו שנמנעים מלהתמודד עם חוויה רגשית.
השלוב הדיאלקטי הזה נגזר גם מטיפול ה DBT המדגיש את העמדה המקבלת מחד אך דוחפת לשנוי מאידך.
הביטוי הבולט ביותר לעמדה זו של המטפל מופיע בספר אחרון על מאפיינים בולטים של טיפול ממוקד סבמה של אשכול רפאלי ושותפיו . אשכול מציג שם את העימות האמפטי כאחד המרכיבים הבסיסים של טיפול ממוקד סכמה:

"עימות אמפתי, לצד הורות מתקנת מוגבלת (limited reparenting) הם שניים מעמודי התווך המרכזיים של גישת הסכמה תרפיה. בעימות אמפתי, המטפל מעמת את המטופל עם ההתנהגויות והקוגניציות הלא אדפטיביות שלו, אבל בדרך אמפתית ולא שיפוטית. הטכניקה הזו עובדת רק כאשר למטפל קיימת חמלה אמיתית וכנה למטופל. כלומר, הוא מסוגל לחוש אמפתיה כלפי הסיבות שבגינן המטופל מבצע את אותן התנהגויות, אך בו בזמן להדגיש את האופי ה"מובס" של התגובות הללו ואת הצורך לשנות אותן.

השפה של סכמה תרפיה, שמדברת על סכמות, תגובות התמודדות ומודלים, יוצרת עימות אמפתי ע"י יצירת סט זהה של ערכים ושפה משותפת אצל המטופל והמטפל, אשר עוזרים להבין את הניסיונות הלא אדפטיביים של המטופל להתמודד. המושגים הללו הם נייטרלים מבחינה מוסרית ורגשית, ע"י כך שהם רואים את ההתנהגויות הלא אדפטיביות כתוצאה של דפוסי "חבלה עצמית" במקום כאלו הנובעים מפגמים מוסריים.

ניתן להשתמש בעימות אמפתי כדי להתעמת עם המטופל על אותן התנהגויות של חבלה עצמית בתוך ומחוץ לסשן הטיפולי. שימוש בעימות אמפתי בזמן הטיפול מהווה כלי טיפולי חזק, מכיוון שהוא נותן לשני הצדדים יכולת לבחון את התנהגויות המטופל כפי שהן קורות ב"כאן ועכשיו" של הקשר הטיפולי. זה מאפשר למטפל להדגים למטופל את המכשולים שעומדים בדרכו לאינטימיות ולטיפול בצרכים הרגשיים שלו."

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>